ככל שעובר הזמן והמטבעות הדיגיטליים, ובראשם הביטקוין, הופכים יותר לנחלת הכלל מאשר לתחביב אזוטרי למביני עניין, נכנסים לחיים שלנו יותר ויותר מושגים כמו מטבע מבוזר, מטבע לא מפוקח ואבטחת סייבר.
את חלקם אנחנו מצליחים להבין פחות או יותר, וחלקם מורכבים יותר להבנה ופיענוח, אבל נראה שאם יש מושג שגורם ללא מעט בלבול הרי שזהו הבלוקצ׳יין.
חדשים בעולם הבלוקצ'יין ולא יודעים מאיפה להתחיל? הנה 3 מקומות להתחיל מהם:
האם מדובר במטבע? האם זה משהו שאפשר לסחור בו? ואם כן, איך זה שהשם שלו נקשר לכל כך הרבה דברים שונים? אז למען הסר בלבול, ננסה עכשיו לעשות קצת סדר בדברים. בואו נתחיל.
בלוקצ'יין: מה זה?
האמת היא שעד כמה שזה עשוי להישמע מסובך, זה לא באמת הדבר המורכב ביותר להבנה. בלוקצ׳יין היא למעשה סוג של טכנולוגיה לאבטחת מידע, שמאפשרת להעביר קבצים מאובטחים שלא ניתן לפגום בהם או לשנותם.
מקובל לחשוב שהטכנולוגיה הזו רלוונטית וקיימת רק בעולם המטבעות הווירטואליים, אבל האמת היא שכבר היום היא עומדת בבסיסם של מנגנונים דיגיטליים רבים ומאפשרת אבטחת מידע ביעילות שעדיין לא הושגה כיום בתחום אבטחת הסייבר.
בואו ננסה להבין עכשיו מה הרעיון שעומד מאחורי הטכנולוגיה הזו, ולמה דווקא היא הצליחה להפוך לאחת מטכנולוגית האבטחה הטובות ביותר שקיימות בעולם כיום.
הרעיון המרכזי מאחורי בלוקצ׳יין
אחת הבעיות הגדולות בהעברות דיגיטליות של מידע ולא רק של כסף, אלא של כל מידע רגיש ומאובטח שהוא, היא הגורם המתווך שנמצא בין שני הצדדים.
אם מדובר במסחר בבורסה למשל, מכירה של מניה בין חברה לקונה פרטי, כאשר באמצע נמצאת מערכת המסחר דרכה התבצעה העסקה. החשש שכאן הוא שבסופו של דבר, חכמה ומתוחכמת ככל שתהיה המערכת, תמיד קיימת האפשרות שמישהו יצליח לפרוץ למאגר ולחבל בו, לשנות נתונים או לגנוב אותם.
הרעיון מאחורי הבלוקצ׳יין הוא שאותו הגורם המתווך פשוט נחתך באמצעות שיטה מתוחכמת למדי בפשטות שלה: פריצה לנתונים תהפוך אותם ללא תקפים באופן מיידי ולמעשה תסכל את התקיפה. עוד נדבר יותר לעומק על איך זה בדיוק עובד, אבל קודם כל בואו נצלול קצת להיסטוריה של התחום המעניין הזה.
ההיסטוריה של בלוקצ׳יין
מדובר בטכנולוגיה שנחשבת חדשה למדי, ממש תינוקת במונחים של טכנולוגיות דיגיטליות וטכניקות אבטחת מידע בפרט, והאזכור האקדמי הראשון שלה הוא בסך הכל משנת 1991.
ככל שידוע עד היום, הפעם הראשונה שהטכנולוגיה יושמה הייתה בעת פיתוח מטבע הביטקוין שכולנו מכירים, שנעשתה על ידי קבוצת מתכנתים בקבוצות דיון ברשת.
החלק המעניין הוא שהאקר אלמוני שכינה עצמו בשם סאטושי נאקמוטו הוא זה שהציג בפניהם את המערכת והיה הגורם המשמעותי ביותר בפיתוח שלה. לאחר הקמתה והנחת היסודות הוא נעלם, וזהותו האמיתית לא ידועה עד היום.
בשנת 2015 הושק מטבע האתריום המבוסס גם הוא על טכנולוגיית הבלוקצ'יין, מה שהפך ליריית הפתיחה לשילוב שלה בעוד הרבה מיזמים, ובעיקר ניסיונות של יישום יעיל שלה בארגונים ותהליכים שונים, שאפשר לראות שהולכים ומתגברים עד היום.
בלוקצ'יין זה לא ביטקוין
אז כן, אם עדיין לא הצלחתם לעשות את ההפרדה עד הסוף, בלוקצ׳יין זה לא ביטקוין. כלומר ביטקוין הוא מטבע מבוזר שהבסיס שלו הוא הטכנולוגיה שנקראת בלוקצ׳יין, ובאמצעותה המסחר בו מתנהל, אך הוא בעצמו לא בלוקצ׳יין.
הסיבה לכך שקיים בלבול ושכיום הביטקוין הוא זה המזוהה יותר מכל עם הטכנולוגיה, היא שלמעשה הביטקוין היה הראשון שהתבסס עליה באופן משמעותי וכמובן שזה קשור גם להצלחה ולהיקף המסחר בו בעולם.
איך מנגנון הבלוקצ׳יין עובד?
אז כמו שאמרנו, הדבר המדהים הוא שמדובר ברעיון מאד פשוט ובסיסי במהותו. במקום שהמידע (כסף, מסמכים רגישים וכו׳) יהיה מרוכז במקום אחד אצל גורם מתווך, הוא למעשה מחולק לבלוקים שונים שמרכיבים אותו.
כשמוכרים למשל ביטקוין בסכום מסוים למישהו, נוצר בלוק המכיל מידע בסיסי עם חתימת המוכר, חתימת הקונה וסכום הרכישה.
הבלוק הזה מצטרף לשרשרת שמכילה את כל ההיסטוריה של ההעברה עד כה, והתוקף של המכירה מתאפשר רק כאשר כל הבלוקים המופרדים נמצאים בצורה תקינה ומסודרת בשרשרת.
כלומר, כל בלוק מחובר לזה שלפניו ולזה שאחריו ומוצפן בטכנולוגיות אבטחה מתקדמות. כאשר יש חדירה לאחד מהבלוקים, זה מייד פוגם בתוקף של השרשרת כולה והופך אותה ללא תקפה.
מעבר לכך, הטכנולוגיה הזו בעצם מייתרת לחלוטין את הצורך בגורם שלישי, מה שמאפשר למשל להימנע מתשלום עמלות לארגונים כמו בנקים בתפקיד המתווך, ובכלל, ללא שליטה ואפשרות פיקוח על המידע (מה שאגב בהחלט גרם לבנקים וגורמים כאלו להתחיל לחשוש).
ועד כמה שמדובר באמת בתורה פשוטה, הטכנולוגיה הזו הצליחה לעשות שינוי של ממש בעולם המסחר האלקטרוני ואבטחת המידע בכלל.
שוק הבלוקצ׳יין
אז כאמור, שוק הבלוקצ׳יין מוכר בעיקר בזכות המטבעות הדיגיטליים וביטקוין יותר מכולם, אך כיום הוא כבר הבסיס הטכנולוגי להרבה יותר דברים, והשימושים של הטכנולוגיה נרחבים ביותר.
בעולם הסחר הבינלאומי משתמשים בבלוקצ׳יין לשיפור וייעול תהליכים כמו ביטול של עמלות מיותרות וביטול הצורך בעבודת ניירת. מעבר לכך ניתן לבצע באמצעות בלוקצ׳יין דברים כמו ניהול זכויות יוצרים, תשלום לאומנים בגין שימוש ביצירותיהם, סחר בינלאומי ביהלומים, תכשיטים ויצירות אומנות – כל אלו דברים שכבר קורים.
למשל, כיום יש מערכת מסחר של יצירות אומנות דיגיטליות בלבד עם פריטים לאספנים הנמכרים בעשרות ומאות אלפי דולרים.
השקעות נדל"ן בעולם
עם התרחבות התופעה הזו שנקראת בלוקצ׳יין, אפשר לראות יותר ויותר סוגים של סחורות ומוצרים שניתן להשיג באמצעותה. אין ספק שאחד הדברים הכי מעניינים שאנחנו עדים להם לאחרונה בתחום, זה האפשרות להשקיע בנדל״ן ברחבי העולם דרך טכנולוגיות בלוקצ׳יין.
באופן הזה מורידים למעשה משרדי תיווך, בנקים ופיקוח ממשלתי. התחום עדיין בחיתוליו, וכעת לא ברור לגמרי מה המשמעות החוקית של הדבר, אבל סביר להניח שהנושא הזה יוסדר, ולא מן הנמנע כי בעתיד תהיה זו הדרך המרכזית והעיקרית לסחר והשקעות נדל״ן בעולם כולו.
טוקן
עוד מושג חשוב בתחום של בלוקצ׳יין הוא המושג טוקן, או אסימון בעברית אם תרצו. טוקן הוא בעצם נכס דיגיטלי שמועבר דרך רשת הבלוקצ׳יין, כלומר המידע שנרשם על כל אחד מהבלוקים בשרשרת. טוקן היא למעשה יחידת ערך שלא בהכרח נחשבת למטבע, כלומר, היא יכולה להיות מטבע, אך היא גם יכולה לשמש לכל דבר שיחליטו האדם או הארגון שפתחו אותה.
מתוך כך נהוג להבחין בין שני סוגי טוקנים מרכזיים:
- Native Token: זהו למעשה מה שנקרא מטבע קריפטוגרפי (או מטבע מבוזר – מלשון הביזור, המידע שאיננו מרוכז במקום אחד) וזוהי יחידת ערך שאין לה שימוש אחר מעבר לאפשרות לחליפין – קנייה ומכירה.
- Utility Tokens: זהו בעצם מטבע ייעודי לשימוש מסוים בפלטפורמה או בשירותים שמעניק הארגון/האדם המנפיק. כלומר, מעבר לאפשרות לסחר חליפין, הם יכולים לשמש להעברת מידע, להיות אמצעי תשלום ייעודי לשירותים ומוצרים ספציפיים, לשמש כתמריץ וכן הלאה.
השורה התחתונה
בפעם הבאה שאתם שומעים בשיחה מקרית את המושג בלוקצ'יין, ממש לא צריך להיבהל.
מדובר בטכנולוגית אבטחת המידע החכמה והמתקדמת ביותר בדורנו, שמעוררת בלי ספק את תשומת הלב של ארגונים גדולים ואפילו של מדינות. אם אתם מתעניינים במסחר בבורסה, מטבעות וירטואליים ומסחר דיגיטלי באופן כללי, זוהי הטכנולוגיה החשובה והמעניינת ביותר שאתם צריכים להכיר.
